התפתחות העצמי של ספיידרמן

על פסיכולוגיית העצמי כפי שמשתקפת בעלילה של ספיידרמן ובסרטי גיבורי על בכלל.

בעולם הגיקים נורא מתרגשים לרגל חזרתם של 'הנוקמים' למסך הגדול. יש מי שמתכננים ללבוש תחפושות קוספליי ליום ההקרנה, אחרים נאבקים כדי למצוא כרטיס בדיוק לערב הבכורה, וקשה שלא להידבק בכל הנלהבות הזאת. אז מה יש בגיבורי על שמלהיב אותנו כל כך?

אם נעשה רגע זום אין על הצעיר שבחבורה, ספיידרמן, נראה כי העלילה החוזרת לאורך סרטיו היא של נער בגיל ההתבגרות, בעיצומו של תהליך גיבוש הזהות. הוריו של פיטר פרקר נפטרו והוא חי עם דודתו מיי. בבית הספר מקומו החברתי אינו מספק אותו, והוא שואף להיות נראה יותר. יום אחד נושך אותו עכביש רדיואקטיבי והוא מגלה שיש לו כוחות על, ויוצא למסע של גילוי הכוחות.

הסטטיסטיקות מעידות כי דמותו של ספיידרמן היא המצליחה ביותר מבחינה מסחרית, כאשר רק בשנתיים האחרונות יצאו שני סרטים העוסקים בדמותו, והוא גם לוקח חלק בסרטי הנוקמים. אז שוב אפשר לשאול, מה יש בספיידרמן שמלהיב אותנו כל כך?

הקסם הפסיכולוגי של גיבורי העל היה תמיד היכולת לברוח לרגע מהמוגבלות שלנו כבני אדם, שאינם יכולים לעצור מוות מלהתרחש, או להחזיר לחיים אנשים שאיבדנו (עיין ערך אנטמן לדוגמה), ומתקשים לשאת את הבינוניות שלנו ושל היכולות שלנו בחברה (כמו פיטר פרקר). לגיבורי על יש יכולות ייחודיים, הם לא יושבים כמו חבורה של מדענים קטנוניים בדירה קטנה כשמעבר למסדרון נערה בלונדינית נאה (מזהים את הרפרנס?).

אבל דוקא לספיידרמן כל כך קל להתחבר כי הוא משלנו; הוא נער מתבגר שתהליכי גיבוש העצמי שלו תואמי שלב התפתחותי. בסרט מ2017 – 'השיבה הביתה' – הוא מסתובב עם מצלמת גו-פרו ומתעד מהלכים שהוא עושה, הוא מתלהב על נערה שלא נראה שמתאימה לו, אבל מייצגת בשבילו איזו דמות שתספק את צרכיו, הוא מזדהה עם חלקים שיש לו במשותף עם חברו הטוב והחנון, והוא משווע לתשומת ליבו של איירון מן הגדול מכולם. בכל אלו ועוד, סיפורו של ספיידרמן מגלם אחד לאחד את תיאוריית פסיכולוגיית העצמי של היינץ קוהוט.

על פי תיאוריית פסיכולוגית העצמי של קוהוט, עצמי בריא צומח בתוך סביבה התפתחותית של שלושה סוגי זולת-עצמי; הראשון הוא זולת עצמי מתפעל, זה שמפרגן ומאשש את היותו של הילד נהדר ומושלם. השני הוא זולת עצמי אידילי, זה שמהווה אחר רב עוצמה שהילד עשוי לטעות לחשוב שהוא כל יכול, וירצה להיות כמותו. השלישי הוא זולת עצמי תאום, זה שנותן לילד תחושה שהוא דומה לו. בהתפתחות בריאה, הדימויים המנופחים של עצמי ושל האחר נשחקים לאיטם ומקבלים מימד מציאותי; כך שתהליך ההתבגרות הוא כזה של התפכחות ויכולת להרגיע את עצמי במקומות שהפערים מתגלים. זהו תהליך של 'הפנמה ממירה', שאינו מאבד את התפיסות הראשוניות של זולת-עצמי, אך אינו מתערער כשאלו אינן מתקיימות.

על פי קוהוט, כאשר נפגעת היכולת להתפתחות בריאה, האדם עסוק מאד בהגנה על העצמי שלו, כך שהעצמי עלול לזנוח התפתחות בכיוון אחד ולהתפתח לכיוון אחר. ההשלכות של תפיסה זו על אופן ראיית הטיפול הפסיכולוגי הן משמעותיות ביותר.

אדם שהתפתחות העצמי שלו נפגעת עלול להתקשות להיות ביצירת קשרים בריאים והדדיים שבהם הוא רואה את האחר כאדם נפרד בעל ייחודיות משלו, ואולי כזה שחולק גם תכונות משותפות איתו, אלא יראה בכל אינטרארקציה חברתית דרך לתקן את הפגיעה בהתפתחות העצמי שלו – למשל ינסה לראות כיצד האחר עשוי לספק לו התפעלות והכרה ובזאת להוות עבורו את תפקיד הזולת עצמי הראשון. הוא עלול להשתעמם כשהתנאי הזה לא מתקיים, ולחוש ניכור ובדידות רבה בסביבת אנשים.

פיטר פרקר הוא נער מתבגר בתהליך גיבוש העצמי שלו. הוא מסתובב עם מצלמת גו-פרו ומתעד את המהלכים שלו מפני שחשוב לו לקבל תגובות של התפעלות מהאחרים (זולת עצמי מתפעל). הוא מסתכל על איירון מן כדמות אידילית המסוגלת להתמודד עם הכל, ושואף לקבל ממנו הכרה ולהיות כמותו (זולת עצמי אידילי), והוא משתף את חברו הטוב, בן גילו, בהתרחשויות, כמי שחולק איתו תכונות דומות (זולת עצמי תאום).

ב'השיבה הביתה' יש סצינה שבה רודף פיטר פרקר אחרי אויביו לתוך מעבורת ובאופן עקיף גורם להתפרקותה לשני חלקים, ואז מנסה לירות קורי עכביש לכל עבר בניסיון לאחות את השבר. השבר גדול מיכולתו לשאת, והוא מגייס את כל כוחותיו להתמודדות עם האתגר, אך בחוסר הצלחה. אפשר להתייחס כאן לפיצול אנכי בעצמי, כזה שנוצר בין חלקי אישיות כאשר הסביבה קשה מידי מכדי לאפשר להם להתקיים. מנסה הנער לאחות בין חלקי אישיות שונים, והדבר גוזל ממנו מאמצים רבים. ברגע השיא מגיע איירון מן להציל את המצב, והכשלון של פיטר מותיר אותו בתחושה של חוסר תועלת, על אף שההפלגה ממשיכה בביטחה.

בהסתכלות מפרספקטיבה של פסיכולוגיית העצמי על סיפורו של ספיידרמן, אפשר להבין מה מושך אותנו בו. במובנים רבים כולנו חווים את מה שספיידרמן חווה, כך שלמרות שיש לו תכונות ייחודיות לעצמו, הרי שהמשותף שיש לכל אחד מאיתנו עם דמותו, עולה על השונה. אפשר לראות עיסוק נרקסיסטי ב'עצמי' בעלילות רבות של גיבורי על. זו הסיבה שגם אני הולכת לעמוד בתור ל'הנוקמים'. אולי בתחפושת ספיידרמן ואולי לא.

פרשנות בונוס: העיסוק עם חלקי עצמי שונים מגולם יפה בסרט המצוייר מ2018, ממד העכביש.

המלצה לצפיה: ספיידרמן: השיבה הביתה