דחף החיים ודחף המוות כפי שמשתקפים בסדרה 'בובה רוסית'.

ב'בובה רוסית' אנחנו פוגשים שוב את נטשה ליאון, הלוא היא ניקי מ'כתום זה השחור החדש', רק שהפעם ניקי היא בחורה ניו יורקית סטרייטית ושמה נדיה. קל לאהוב את נדיה, היא נוטפת כריזמה וייחודיות, והיא לא חושבת שזהירות ממוות היא דבר מה לייחס לו חשיבות. למעשה, נדיה רוצה לחוות הכל ולעשן הכל, ונראה שהיצור היחיד שאכפת לה ממנו הוא החתול אאוטמיל שהלך לאיבוד. באופן קומו-טראגי, ב'בובה רוסית' נדיה פוגשת במוות שוב ושוב, ובכל פעם היא חוזרת לאותו חדר השירותים באותה נקודת זמן במסיבת יום ההולדת שלה.

'בובה רוסית' משתייך בזאת למה שניתן לכנות ז'אנר 'גראונדהוג דיי', שבו הגיבור נתקע בלופהול וחוזר לאותה הנקודה עד שיעשה איזשהו תיקון, לפני שיוכל לצאת מהלופהול ולהמשיך בחייו. כמו בבושקה בתוך בבושקה, בכל פעם שנדיה חוזרת לשירותים, היא מנסה לפענח את חוקי הלופהול ולפתור את הקונפליקט בו נתקעה.

כל סצנה בסדרה מלאה במטאפורות, ומעוררת מחשבה בצופה המתבונן. אני מציעה כאן להסתכל על יצר החיים ויצר המוות, ארוס ותטנוס, המדוברים שוב ושוב בסדרה באופן מטאפורי ובאופן ישיר. בתאורית הדחפים כתב פרויד על היותם יצרים אלו כמניעים בסיסיים המנחים את בחירותיו של אדם. עבור נדיה פתרון הלופהול הוא בבחירה מודעת בחיים. לאורך הפרקים מסמל החתול של נדיה, אאוטמיל, את יצר החיים, ואילו הורס, ההומלס, מסמל את יצר המוות.

כבר ברב-שיח הראשון ניתן לראות רמיזה לכך, כאשר נדיה אומרת בקול מחוספס לחברותיה: "אני מעשנת שתי חפיסות סיגריות ביום, יש לי איברים פנימיים של אדם בן כפול מגילי. אם אגיע לגיל 70, אהיה מופתעת." ומיד מוסיפה "החתול שלי נעלם…" חברה אחת קובעת בריאליות שהחתול מת, והחברה האחרת מפצירה בנדיה להפוך אותו לחתול ביתי כדי לשמור עליו יותר.

כשנדיה הולכת לחפש את החתול בסבב הראשון, היא נהרגת על ידי מכונית חולפת בפעם הראשונה, כשהיא חוצה את הכביש בלי להזהר. בפעם השניה היא מוצאת את החתול, ובסצינה שבה היא יושבת מעל הנהר החתול מתמסמס בידיה, ואז היא נופלת לנהר ומתה מטביעה.

בהמשך אנחנו לומדים שנדיה לא סתם עסוקה בדחף החיים והמוות; היא נושאת בעברה טראומות הקשורות לאימה, שלא הגיעה לגיל 36. כשהיא יוצאת לראשונה מהבניין בו נערכת המסיבה היא רואה מעבר לכביש את הורס ההומלס, עומד ומבקש מטבע מעוברי אורח. היא עוצרת ומסתכלת לעברו, לאחר זמן אומרת: "אני חושבת שאני מכירה את הבחור הזה". בפרקים הבאים תופיע באותו המקום שעמד הורס נדיה הילדה, בגיל בו אימה מתה.

בתחילת טיפול לעיתים קרובות עולה הצורך לשאול על אובדנות באופן ישיר; האם יש לך מחשבות, האם יש לך תוכניות, ומה הן. אם תשאלו את נדיה, היא תגיד שהיא לא מתכננת לפגוע בעצמה, אבל אם משהו יקרה לה היא סבבה עם זה. אולי היא גם תגיד שככה החיים. נדיה לא מתכוונת להרוג את עצמה; היא רק לא נזהרת, היא רק מנסה כל סם אפשרי, ומקיימת יחסי מין לא בטוחים, ורק לא מסתכלת לאן היא הולכת עד שמכונית פוגעת בה. ככל שהסדרה מתקדמת, מתבהרת המורכבות של נדיה, ומתגבש רצונה של נדיה ובחירתה בחיים, עד כי באחת מגרסאות הסיום, נדיה עוברת ליד ההומלס ומקבלת ממנו את החתול לידיה.

לצפיה: בובה רוסית.


2 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

Call Now Buttonצרו קשר